כריסטיאן כתב:לדעתי עלייך כן להגיע לבסיס ולהפסיק לתפקד.

גימלים הם כמו השהייה של המצב הקיים או בריחה מהמציאות.תבואי לבסיס ותפוצצי שם הכל,על תסכימי לקיים שום פקודה בטענה שאת "לא מסוגלת"(זה לא סירוב).ותעבירי להם מסר שאם כן,יכולות להיות לזה תוצאות לא נעימות וזה על אחריותם.

תלכי גם לפסיכיאטר אזרחי ותוציאי ממנו המלצה לאי-כשירות לשירות צבאי.

גישה קרבית דווקא תעכב את קצב היציאה שלה, כשכתבנו לה לא לתפקד לא התכוונו שתמשיך לקיים פקודות אלה ההפך.
שתעשה הכל לאט בצורה קיצונית, לשדר יאוש, לא להגיב, לענות בקול חלש ובמלמולים.

לדעתי עלייך כן להגיע לבסיס ולהפסיק לתפקד.

גימלים הם כמו השהייה של המצב הקיים או בריחה מהמציאות.תבואי לבסיס ותפוצצי שם הכל,על תסכימי לקיים שום פקודה בטענה שאת "לא מסוגלת"(זה לא סירוב).ותעבירי להם מסר שאם כן,יכולות להיות לזה תוצאות לא נעימות וזה על אחריותם.

תלכי גם לפסיכיאטר אזרחי ותוציאי ממנו המלצה לאי-כשירות לשירות צבאי.

לפותחת הדיון, אני בכלזאת נגד פגיעה עצמית. זה ממש המוצא האחרון ולא צריך להגיע לשם. זה מעשה קיצוני.
אני כן מסכים עם Spor שתצטרכי להתכונן חודש מראש. זה הולך בערך ככה:
1. כשאת כן שם אל תדברי עם אף אחד. לא לצחוק, לא להסתחבק, וכאלה. תשמרי אוכל בצד או מהבית אם אפשר, ותאכלי לבד, בלי שיראו.
2. לא לענות למפקדים, להיות מדוכאת לגמרי. ראש בין הידיים.

ולקרוא את "טרגט21" (חפשי בגוגל).

תגיבי בבקשה שנדע שקראת

שמישהו יתקן אותי אם הוא חושב שאני טועה.
קודם כל, תפסיקי לתפקד לגמרי, התנהגי כמו זומבי.
בטרגט 21 קצת מוסבר לדוגמא על שפת גוף איטית שמצביעה על דיכאון.

עכשיו SPOR הציע שתפגעי בעצמך (לא משהו רציני אני מניח), חתך פה ושם.
אני זוכר שאני בתא מעצר נתתי אגרוף לקיר כדי שידמם קצת, ישר שנכנסתי לקב"ן היא שאלה
מה זה ביד, ואמרתי באדישות "עשיתי את זה בתא מעצר".
ברגע שהצבא יבין שיש סיכוי שתפגעי בעצמך, הוא יקח אותך הרבה יותר ברצינות (לא מתוך דאגה לך חס וחלילה,
אלא כיסוי תחת.)
זה יכול לעבוד סך הכל, אבל נסי לא לעשות משהו שבאמת יסכן אותך.

סעי למיון, נסי את טריק הכדורים.
רק מראש אגיד לך שכל כך הרבה אנשים כבר ניסו את זה,
שאני בספק שהם יתרשמו. את רוצה לצאת?
אין פה דרך קלה ומהירה. שום דבר לא עובד ככה.
אם את באמת רוצה לצאת תתכונני עכשיו לעבודה של חודש לפחות,
וקצת יותר מזיוף במיון.
זייפי פגיעה כמו כוויה או מכה או סתם חתך, תדאגי שיבואו איתך קרובים/חברים מבוהלים,
שיגידו שהם רוצים שתראי פסיכיאטר כי מצבך בכי רע.
בשיחה עם הפסיכיאטר תפרקי את הכל בבכי. נפצי דברים, זרקי דברים,
תצעקי, תחבקי אותו.
הוא ייתן לך חו"ד, שדרכה יש לך אחלה גישה לקב"נ, ומשם כבר הכל תלוי בכמה את רוצה לצאת.

אני נמצאת במשטרה צבאית במגזר מעברים
כולכך רע לי שם שאני באמת כבר מוכנה לרצוח את עצמי. אני כבר פעם שלישית מוציאה איזה חודש וחצי חודשיים גימלים.
בלחץ הייתי בפלוגה ואני גם לא רוצה לחזור
המפקדים חרא התפקיד חרא טוחנים שם ברמה מטורפת והכי גרוע היציאות.
בקיצור.
ניסיתי קבן
לא הלך..
אני רוצה לביים נסיון התאבדות לנסוע למיון עם ידיד שלי ולהגיד שבלעתי כדורים
אני שמעתי שאני אראה פסיכאטר תורן ושהוא יתן לי חוו"ד
האם יש עוד דרך שהיא יחסית מהירה ולא לוקחת כמה חודשים טובים כי אני לא רוצה לחזור לצבא
הגעתי למצב שאני בוכה כל יום שמזכירים לי את זה
אני לא מדברת על צבא. אני עובדת כל הזמן כדיי לשכוח את זה.
אני לא יודעת איך להסביר את זה לאמא שלי
ממש קשה לי עם זה אני לא מסתדרת כבר.