כמו שכתבתי בהודעות קודמות איבחנו אצלי מחלת נפש לא כל כך רצינית(כי כמו דפוק לא הגזמתי וזה מה שיצא)
ונתנו תרופות.עד היום הייתי בטוח שיעבירו אותי תפקיד מנהג למשהו אחר בגלל התרופות(לדעתי אם אני עובר מנהג לתפקיד אחר יותר קל לצאת כי על נהגים פשוט לא מוותרים והקבנים פשוט שמים זין על הבעיות העיקר להשאיר אותך על ההגה).
בפגישה הקודמת הפסיכיאטר שלי שאל אם בא לי לעבור תפקיד אמרתי סבבה אז נתנו לי פתור זמני בגלל התרופות והוא
אמר שבהמשך כבר יטפלו בעניין(ידברו עם הבסיס,יורידו פרופיל וכאלה…) אבל אותו יום היה היום האחרון שלו בבסיס
ועכשיו החליף אותו איזה פסיכיאטר אזרחי מתל השומר שבקושי יודע לדבר עברית.והוא הוריד לי את כל הציפיות ואמר שלא יעבירו אותי ולא נעליים שאני צריך להתמודד עם הקשיים ואם התפקיד גורם לקשיים נפשיים אני צריך להתמודד עם זה כי זה יותר טוב בשבילי(ושהתופעות לוואי שמונעות נהיגה יעברו בקרוב,אם לא הייתי אומר לו שיש לזה תופעות לוואי שמפריעות לנהיגה אפילו פתור זמני לא הייתי מקבל).עכשיו יצאתי מכל זה עם תרופות,פתור נהיגה שהולכים לזיין אותי עליו בנהיגה אחרי שהוא ייגמר ומעקבים
אצל הפסיכי הדפוק הזה.
איך זה שלמרות שיש לי סוג של מאניה דפרסיה וחרדה חברתית אין לי פרופיל נפשי?
מה הדבר ההגיוני לעשות במצב כזה?
להגיד להם שאני לא באמת חולה ושסתם עבדתי עליהם ולקחתי תרופות כמו דפוק כדי לצאת מהתפקיד(אולי הם יראו שאני רוצה לעבור תפקיד בצורה כזאת חמורה שאני מוכן לקחת כדורים פסיכיאטרים כדי לעשות את זה)?
להחמיר את המחלה?(למרות שזה לא נראה הגיוני בכלל אם איבחנו אצלי משהו לא חמור ואז אחרי כמה שבועות אני בא אליו עם משהו אחר וחמור)
ללכת על הקיצוני כמו מיון ווהתאבדות..?(למרות שנירא לי יגידו לי שבגלל המחלה שלך אל תדאג נעזור לך בעוד תרופות)
.
