פורום פרופיל חדש › פורומים › רשת הליווי לסרבנים ונמנעים › בעיה עם קבנים בבקשה עזרה…
- This topic has 11 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 15 שנים, 11 חודשים by
Anonymous.
-
מאתתגובות
-
Anonymous
חברשלום.. אני אולי עד עכשיו לא נרשמתי אבל אני עוקב אחרי הפורום שלכם ב8+ חודשים האחרונים…
אני התגייסתי בנובמבר השנה.. מלחכתחילה שהתגייסתי ידעתי שאני רוצה להיות ג'ובניק( לא רציתי להתגייס בכלל אבל בגלל לחץ חברתי ומשפחתי התגייסתי)… אז ככה אח שלי יצא מהצבא וההורים שלי תלו בי "תקוות" … בסוף התגייסתי לקרבי.. ניסיתי להוריד פרופיל לפני הגיוס ללא הצלחה ובסוף התגייסתי לקרבי.. החלטתי ללכת על גישה של טוב ננסה נראה להם שזה לא מתאים לי ונצא ולפחות אני יוכל להגיד שניסיתי… בסוף התגייסתי.. אחרי חודש הלכתי לקב"ן אבל הרגשתי שאני בורח ונתתי ללחץ מסביבי להשפיע עליי וכשהגעתי אליה אמרתי לה ש"הכל טוב" ויש לי מוטיבציה פרט להפרעות שינה שמפריעות לי… כששאלה אותי על אחי שיצא מהצבא אמרתי היה לו בעיות(היא הבינה רפואיות) ואמרתי לה שזה לא ממש קשור ומשנה.
אחרי חודשיים מאז כבר החלטתי חלאס אני רוצה לצאת ולא איכפת לי מאף אחד זה החיים שלי… באתי לקבנית ביחידה שלי ( הקבנית הקודמת הייתה בהפניה בגלל לחץ על הקבנית)… עשיתי כנראה רושם "טוב" על המפקד שלי שסידר לי פגישה תוך יומיים. הגעתי לקבנית הזאת וכל מה שהיא עשתה זה לנסות לתפוס אותי על אמינות.. זאת אומרת… באתי ושפכתי לה את הלב.. איך אני לא יושן בלילות וכמעט מתעלף במשך היום מעייפות, איך אין לי כוח לדבר או להתחבר ל"חברים" בפלוגה, איך אני בדיכאון ולא יוצא גם מהבית שאני מגיע אליו, איך אין לי כוח אפילו לשכב עם חברה שלי מזה 3 שנים, איך פשוט אין לי כוח לאף אחד וקשה לי להפיק חיוך בגלל שהצבא באמת מעיק לי על הנפש. אך כל מה שהיא עשתה זה הראתה לקבנית המתלמדת שישבה שם איתה איך עולים על "מתחזים" או משהו כזה.. כאשר על כל דבר שאמרתי היא אמרה לי לפני חודשיים אמרתה שלא רע לך בפלוגה… ואני עונה כן כי אז רציתי לנסות וחשבתי שיש בי כוח לנסות.. והיא אומרת אמרתה שהכל בסדר עם החברה… וכן הלאה וכן הלאה…
לבסוף הבנתי את המגמה שלה ופשוט הייתי אפטי אליה .. היא שאלה אותי אם אני משתמש בסמים אז אמרתי לה ש"לא"… אבל שאני עישנתי לפני הצבא … היא שאלה אותי מתי הפסקתי אז זרקתי לה לפני שנה(פרט חשוב להמשך)…
היא שאלה אותי למה שיקרתי לקבנית הקודמת לגבי כל הדברים ובמיוחד לגבי אח שלי ונסיבות היציאה שלו מהצבא(נפשי) ואמרתי שמהכבוד שלי אליו אני לא חשבתי אז שאני צריך להזכיר את זה סתם ושבכלל קבן זה מילה גסה אצל ההורים שלי ולכן פחדתי להראות על מצוקה נפשית כלשהי שלא יקרה משהו וזה יגרור איזה יציאה מהצבא או משהו(כן ממש זה מה שיקרה-הייתי צעיר מת) …..
בקיצור הפגישה השניה נחטמה בכך שהיא לא אבחנה אצלי שום בעיות נפשיות ושלכולם קשה וכו.. וכו.. הייתי נסער בפנים.. ואמרתי לה שאני לא מבין מה היא ניסתה לעשות בפגישה כאשר היא לא הביע בי שום אמון בסיסי ושאלתי אותה אם היא מעבירה התלמדות לקבנית השניה או משהו… היא אמרה לי שלא ושפשוט אין לי שום בעיה… ביקשתי ממנה לקבוע עוד פגישה … היא שאלה אותי למה.. אמרתי לה אני עדיין חושב שאני צריך עזרה … והיא אמרה לי שאני לא צריך עזרה ולא פגישה… אז יצאתי וטרקתי את הדלת.
מפה לשם הייתי בתהליכים של יציאה מהפלוגה ל"המתנה" בבסיס לקורס כי עשיתי רושם על הסגל שאני לא מתאים… העברתי את הזמן בחמשושים והרבה גימלים והרבה בבית.. בעיקר התחמקתי מהמצב שלי ולא רציתי לחזור לקבן בגלל החוויה שעברה עליי איבדתי אמון בקבנים ופשוט חיפשתי את הדרך האחרת לצאת.. הגעתי למצב שחשבתי על התאבדות דבר שבעזרת קריאה בפורום הזה והתייעצות עצמית הבנתי שהוא טעות של ממש וכעסתי על עצמי שבכלל חשבתי על זה…
הגעתי לקורס .. קורס שנחשב עם תנאים טובים וכו.. אמרתי טוב שיפור בתנאים ומשם אני ינסה שוב לצאת … הגעתי לקורס ואחרי שבועיים ביקשתי קבן… ראיתי קבן שבוע אחרי זה לפני איזה שבועיים… הגעתי אליה והיא שאלה אותי מה הבעיה ומה אני רוצה.. מהיחס שלה שוב נכנסתי למצב מגננה בגלל שהרגשתי שיש לה את אותו אופי ומגמה של הקבנית הקודמת.. אבל בכל זאת שיתפתי פעולה אמרתי לה לצאת מהצבא ושאני לא יכול יותר פשוט לא יכול יותר שאני נחנק שאני מאבד את עצמי … היא לא הספיקה לשאול למה? מה עם החברים? החברה? מה אני מרגיש בדיוק.. לפני שדחפה את שאלות ה"אמינות" … אפילו לפני המשפט השני שלה אחרי שערערעה במחשב היה אני רואה ששיקרתה לקבנית הראשונה בקשר לאחיך.. אמרתי לה זה לא היה שקר לפעמים יש דברים שלא רוצים לדבר עליהם.. אחרי זה היא המשיכה כאילו כרגיל כמה שאלות בסיסיות לא משהו שקשור אליי בעיקר מה אני רוצה וכאלה ואני אמרתי לה לצאת אני לא יכול וכו.. ואז היא דחפה.. אתה מעשן סמים.. אמרתי לה שלא.. אתה בטוח .. כן… עישנת פעם כן.. מתי הפסקת? ……. לפני הגיוס…. אבל לקבנית הקודמת אמרת לפני שנה… שיקרת גם לה? כן. מאז היחס השתנה לגמרי. היא דיברה איתי כמה משפטים ואמרה טוב תשמע אני צריכה לדבר עם אמא שלך איכפת לך?
אז שאלתי אותה בקשר למה? היא אמרה לא יכולה להגיד לך משהו בתיק הרפואי שלך… אמרתי לה אז לא אני מעדיף שלא .. למה? כי היא מספיק מפחדת מקבנים ואני לא רוצה לערב אותה ובלי קשר אני בכלל לא בקשר טוב איתה אני לא חושב שיש מקום להתערבות שלה… לי יש בעיות אני מבקש עזרה לא היא וזה גם בכלל לא יעניין אותה.. אז היא אמרה לי אתה לא מביא לי את המספר ? אמרתי לה לא… היא ביקשה ממני לצאת מהחדר לכמה דקות כדי להתקשר לקבנית הקודמת… יצאתי .. והייתי בטוח שהיא מנסה להשיג את המספר של אמא שלי… אחרי זה נכנסתי והיא אמרה לי תשמע אתה רוצה שאני ידבר אם אמא שלך או לא.. כי אם לא אני פשוט לא יכולה לעזור לך יותר ואמרתי לה לא… היתה שתיקה של כמה דקות ואז היא אמרה טוב אני ממהרת יש לי פגישה ב11 (אורך הפגישה היתה בערך 25 דקות מקסימום) אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תדבר עם אמא שלי .. ואם זה תנאי לעזור לי.. אני כבר ימצא דרך לצאת לבד ולעזור לעצמי.. היא שאלה איך .. אמרתי שיש לי דרך.. איזה דרך.. לא משנה. מהפגישה הזאת יצאתי להדממה של פסח והיא נתנה לי פתק שכתוב עליו תאריך ושעה של פגישה יום אחרי החזרה מההדממה… היא אמרה טוב תחשוב על זה אם תרצה שאמא שלך תדבר איתי בכל זאת.. תבוא לפגישה ונראה איך ממשיכים ואם לא .. אני לא יכולה לעזור לך….
אני רוצה להדגיש שכל הדברים שאמרתי נכונים ושאני באמת מרגיש שאני מאבד את עצמי ואני כבר לא יכול לסבול את המערכת הצבאית המסריחה הזאת שמתעסקת בטפל במקום בעיקר… הגעתי בשירות הקצר שלי 6 חודשים.. בנתיים לצדדים אפלים שלי מהעבר ובכל זאת כל מה שהקבנים שנפגשתי איתם מתעסקים בו זה למה שיקרתי לקודמת.. למה שיקרתי.. אני פאקין לא איזה מורעל שנשבע אמונים לצבא המסריח הזה מן הסתם.. לא שאני מזלזל בחיילים חס וחלילה רוב ה"חברים" שלי קרביים.
ביום שלישי הקרוב יש לי את הפגישה… הגעתי למסקנה שאם היא לא תשים עליי.. אני עף לבית לתקופה … לא יודע במה זה יעזור.. אולי כל עוד אני חייל "ממושמע" כביכול.. שקט ומופנם ולא בעייתי בפן המשמעתי גורמת לצבא לזלזל בי… אני מרגיש שאני חייב ללכת עם הראש בקיר ואין מנוס… תגידו לי מה אתם חושבים……
סורי על החפירות… מעריך את העזרה ואת הפעילות.חבראחרי חודש הלכתי לקב"ן אבל הרגשתי שאני בורחאפשר להגיד "בורח" כתירוץ כזה שלא אומר כלום אבל לא נשמע טוב. אפשר גם להגיד שאתה אמיתי ואמיץ מספיק לעשות את מה שטוב לך, במקום כל הפחדנים שחיים רק כי הם מפחדים לסטות מהנורמה חס וחלילה, ו"מה יחשבו".
אחרי חודשיים מאז כבר החלטתי חלאס אני רוצה לצאת ולא איכפת לי מאף אחד זה החיים שלי… באתי לקבנית ביחידה שלי ( הקבנית הקודמת הייתה בהפניה בגלל לחץ על הקבנית)… עשיתי כנראה רושם "טוב" על המפקד שלי שסידר לי פגישה תוך יומיים. הגעתי לקבנית הזאת וכל מה שהיא עשתה זה לנסות לתפוס אותי על אמינות.. זאת אומרת… באתי ושפכתי לה את הלב.. איך אני לא יושן בלילות וכמעט מתעלף במשך היום מעייפות, איך אין לי כוח לדבר או להתחבר ל"חברים" בפלוגה, איך אני בדיכאון ולא יוצא גם מהבית שאני מגיע אליו, איך אין לי כוח אפילו לשכב עם חברה שלי מזה 3 שנים, איך פשוט אין לי כוח לאף אחד וקשה לי להפיק חיוך בגלל שהצבא באמת מעיק לי על הנפש. אך כל מה שהיא עשתה זה הראתה לקבנית המתלמדת שישבה שם איתה איך עולים על "מתחזים" או משהו כזה.. כאשר על כל דבר שאמרתי היא אמרה לי לפני חודשיים אמרתה שלא רע לך בפלוגה… ואני עונה כן כי אז רציתי לנסות וחשבתי שיש בי כוח לנסות.. והיא אומרת אמרתה שהכל בסדר עם החברה… וכן הלאה וכן הלאה…חבל שב-8 חודשים בפורום לא הבנת שום דבר.המילים שלך שוות לתחת, וכל הסבר רק גורע מהאמינות שלך ופותח דלת בדיוק למה שהיא מחפשת לעשות לך.
לבסוף הבנתי את המגמה שלה ופשוט הייתי אפטי אליה ..יש התקדמות, ברוך השם. היא שאלה אותי אם אני משתמש בסמים אז אמרתי לה ש"לא"… אבל שאני עישנתי לפני הצבא … היא שאלה אותי מתי הפסקתי אז זרקתי לה לפני שנה(פרט חשוב להמשך)…תמשיך לדבר איתה, כמה שיותר דיבורים ככה היא "יותר" "תאמי"ן ו"תעזור".
היא שאלה אותי למה שיקרתי לקבנית הקודמת לגבי כל הדברים ובמיוחד לגבי אח שלי ונסיבות היציאה שלו מהצבא(נפשי) ואמרתי שמהכבוד שלי אליו אני לא חשבתי אז שאני צריך להזכיר את זה סתם ושבכלל קבן זה מילה גסה אצל ההורים שלי ולכן פחדתי להראות על מצוקה נפשית כלשהי שלא יקרה משהו וזה יגרור איזה יציאה מהצבא או משהו(כן ממש זה מה שיקרה-הייתי צעיר מת) …..מה אני כבר יכול להגיד לך?…
בקיצור הפגישה השניה נחטמה בכך שהיא לא אבחנה אצלי שום בעיות נפשיות ושלכולם קשה וכו.. וכו.. הייתי נסער בפנים.. ואמרתי לה שאני לא מבין מה היא ניסתה לעשות בפגישה כאשר היא לא הביע בי שום אמון בסיסי ושאלתי אותה אם היא מעבירה התלמדות לקבנית השניה או משהו… היא אמרה לי שלא ושפשוט אין לי שום בעיה…נחמד שאתה גם שואל אותה שאלות… אולי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה? ביקשתי ממנה לקבוע עוד פגישה … היא שאלה אותי למה.. אמרתי לה אני עדיין חושב שאני צריך עזרה … והיא אמרה לי שאני לא צריך עזרה ולא פגישה… אז יצאתי וטרקתי את הדלת.כל הכבוד, ובזאת סופה של הידידות המופלאה.
מפה לשם הייתי בתהליכים של יציאה מהפלוגה ל"המתנה" בבסיס לקורס כי עשיתי רושם על הסגל שאני לא מתאים… העברתי את הזמן בחמשושים והרבה גימלים והרבה בבית.. בעיקר התחמקתי מהמצב שלי ולא רציתי לחזור לקבן בגלל החוויה שעברה עליי איבדתי אמון בקבנים ופשוט חיפשתי את הדרך האחרת לצאת.. הגעתי למצב שחשבתי על התאבדות דבר שבעזרת קריאה בפורום הזה והתייעצות עצמית הבנתי שהוא טעות של ממש וכעסתי על עצמי שבכלל חשבתי על זה…
הגעתי לקורס .. קורס שנחשב עם תנאים טובים וכו.. אמרתי טוב שיפור בתנאים ומשם אני ינסה שוב לצאת … הגעתי לקורס ואחרי שבועיים ביקשתי קבן… ראיתי קבן שבוע אחרי זה לפני איזה שבועיים… הגעתי אליה והיא שאלה אותי מה הבעיה ומה אני רוצה.. מהיחס שלה שוב נכנסתי למצב מגננה בגלל שהרגשתי שיש לה את אותו אופי ומגמה של הקבנית הקודמת.. אבל בכל זאת שיתפתי פעולה (אתה לא לומד אה?) אמרתי לה לצאת מהצבא ושאני לא יכול יותר פשוט לא יכול יותר שאני נחנק שאני מאבד את עצמי … היא לא הספיקה לשאול למה? מה עם החברים? החברה? מה אני מרגיש בדיוק.. לפני שדחפה את שאלות ה"אמינות" … אפילו לפני המשפט השני שלה אחרי שערערעה במחשב היה אני רואה ששיקרתה לקבנית הראשונה בקשר לאחיך.. אמרתי לה זה לא היה שקר לפעמים יש דברים שלא רוצים לדבר עליהם.. אחרי זה היא המשיכה כאילו כרגיל כמה שאלות בסיסיות לא משהו שקשור אליי בעיקר מה אני רוצה וכאלה ואני אמרתי לה לצאת אני לא יכול וכו.. ואז היא דחפה.. אתה מעשן סמים.. אמרתי לה שלא.. אתה בטוח .. כן… עישנת פעם כן.. מתי הפסקת? ……. לפני הגיוס…. אבל לקבנית הקודמת אמרת לפני שנה… שיקרת גם לה? כן. מאז היחס השתנה לגמרי. היא דיברה איתי כמה משפטים ואמרה טוב תשמע אני צריכה לדבר עם אמא שלך איכפת לך?
אז שאלתי אותה בקשר למה? היא אמרה לא יכולה להגיד לך משהו בתיק הרפואי שלך… אמרתי לה אז לא אני מעדיף שלא .. למה? כי היא מספיק מפחדת מקבנים ואני לא רוצה לערב אותה ובלי קשר אני בכלל לא בקשר טוב איתה אני לא חושב שיש מקום להתערבות שלה… לי יש בעיות אני מבקש עזרה לא היא וזה גם בכלל לא יעניין אותה.. אז היא אמרה לי אתה לא מביא לי את המספר ? אמרתי לה לא… היא ביקשה ממני לצאת מהחדר לכמה דקות כדי להתקשר לקבנית הקודמת… יצאתי .. והייתי בטוח שהיא מנסה להשיג את המספר של אמא שלי… אחרי זה נכנסתי והיא אמרה לי תשמע אתה רוצה שאני ידבר אם אמא שלך או לא.. כי אם לא אני פשוט לא יכולה לעזור לך יותר ואמרתי לה לא… היתה שתיקה של כמה דקות ואז היא אמרה טוב אני ממהרת יש לי פגישה ב11 (אורך הפגישה היתה בערך 25 דקות מקסימום) אמרתי לה שאני לא רוצה שהיא תדבר עם אמא שלי .. ואם זה תנאי לעזור לי.. אני כבר ימצא דרך לצאת לבד ולעזור לעצמי.. היא שאלה איך .. אמרתי שיש לי דרך.. איזה דרך.. לא משנה. מהפגישה הזאת יצאתי להדממה של פסח והיא נתנה לי פתק שכתוב עליו תאריך ושעה של פגישה יום אחרי החזרה מההדממה… היא אמרה טוב תחשוב על זה אם תרצה שאמא שלך תדבר איתי בכל זאת.. תבוא לפגישה ונראה איך ממשיכים ואם לא .. אני לא יכולה לעזור לך….אם אמא שלך תרצה לעזור לך לצאת היא יכולה, אם היא נגד אולי זה לא יעזור אבל גם לא יזיק. תן לה להתקשר ותסנן משפטון אופטימי אם היא תשאל למה קודם לא הסכמת ועכשיו כן. משהו בסגנון "גם ככה כלום כבר לא משנה".אני רוצה להדגיש שכל הדברים שאמרתי נכונים ושאני באמת מרגיש שאני מאבד את עצמי ואני כבר לא יכול לסבול את המערכת הצבאית המסריחה הזאת שמתעסקת בטפל במקום בעיקר… הגעתי בשירות הקצר שלי 6 חודשים.. בנתיים לצדדים אפלים שלי מהעבר ובכל זאת כל מה שהקבנים שנפגשתי איתם מתעסקים בו זה למה שיקרתי לקודמת.. למה שיקרתי.. אני פאקין לא איזה מורעל שנשבע אמונים לצבא המסריח הזה מן הסתם.. לא שאני מזלזל בחיילים חס וחלילה רוב ה"חברים" שלי קרביים.אתה פשוט לא קולט שזה לא משנה מה שאתה אומר והם רוצים להלחיץ אותך ושתנסה להצדיק את עצמך, איך אתה לא לומד? איך אתה נופל בפח כל פעם?
ביום שלישי הקרוב יש לי את הפגישה… הגעתי למסקנה שאם היא לא תשים עליי.. אני עף לבית לתקופה … לא יודע במה זה יעזור.. אולי כל עוד אני חייל "ממושמע" כביכול.. שקט ומופנם ולא בעייתי בפן המשמעתי גורמת לצבא לזלזל בי… אני מרגיש שאני חייב ללכת עם הראש בקיר ואין מנוס… תגידו לי מה אתם חושבים……שנה גישה ומהר. אחרי שתהיה בפגישה תחזור ותספר מה היה ונראה מה יהיה משם.
סורי על החפירות… מעריך את העזרה ואת הפעילות.חברתשמע אני לא יודע… אני לא מבין מה אני אמור לעשות…. לא דיברתי איתה כל כך הרבה… אבל היא פשוט אמרה לי אם תשב ותשתוק אני לא אוכל לעזור לך והמשכתי לשתוק בתכלס חוץ מכמה משפטים שדיברנו בטווח של 25 דקות…
אני לא יכול לחכות… הפגישה ביום שלישי ואז אני סוגר שבת… אין מצב… כבר התחמקתי מ3 שבתות ואני פשוט לא יכול לסגור שבת… אין מצב.. לא יודע מה לעשות תודה על כל מקרהחברתשמע אני לא יודע… אני לא מבין מה אני אמור לעשות…. לא דיברתי איתה כל כך הרבה… אבל היא פשוט אמרה (כל מה שהיא אומרת שווה לתחת) לי אם תשב ותשתוק אני לא אוכל לעזור לך והמשכתי לשתוק בתכלס חוץ מכמה משפטים שדיברנו בטווח של 25 דקות.
אני לא יכול לחכות… הפגישה ביום שלישי ואז אני סוגר שבת… אין מצב… כבר התחמקתי מ3 שבתות ואני פשוט לא יכול לסגור שבת… אין מצב.. לא יודע מה לעשות תודה על כל מקרהלא יודע מה לעשות? מה יש לך לדעת? מה עושים כשלא יכולים?מה יעשה פיל אם תגיד לו לעוף? הוא יעוף? ואם יאיימו עליו בכלא הוא יעוף? ואם ירביצו לו הוא יעוף? ולמה לא? כי כשלא יכולים לא יכולים! ולא משנה שום דבר! אז אתה באמת לא יכול או שאתה סתם מזיין בשכל?מה חסר איפה לראות קבן חוץ מהבסיס שלך? קצין העיר, ברה"ן תל השומר, פסיכיאטר אזרחי בכל בית חולים שיכול לתת מכתב אבחון 24 שעות ביממה.אולי אין לך כוח לעשות כלום, זו כבר החלטה שלך.חברטוב…קראתי את כל התגובה הארוכה שלך(היה מתיש)…והסיפור שלך קצת מזכיר את הסיפור שלי.
אני רואה שבאמת אתה במצוקה אבל אתה לא באמת בדיכאון קליני כזה כמו שהקבן מחפש ויש לך עבר לא טוב אצלם במחשב אז זה מסבך לך הכל כולל המצב הנפשי שלך.
לי נראה שבפגישות אתה מאוד אקטיבי,זאת לא תכונה של אדם בדיכאון,זאת הטעות שלך לדעתי.תיהיה פסיבי מאוד בשיחות ותביע את המצוקה הנפשית שלך באמצעות התשובות הקצות והקול חסר הבטחון והכי חשוב זה שפת גוף נכונה.
לדעתי אתה צריך להביא את אמא שלך לפגישה שתעמוד על כך שצריך לשחרר אותך ,זה רק יזרז את התהליך.בהצלחה…
חברשלום פלקוןביץ'. זה קשה לדעת מרחוק איפה אתה נתקע. התחושה שלי ממה שכתבת היא שבפגישות עם הקבניות אתה מנסה לתת כל הזמן את התשובה "הכי טובה" לך כי אתה מנסה לשלוט בסיטואציה. וזאת גישה שלרוב נופלים בה, או שהרבה יותר קשה להשתחרר איתה, כי בגישה כזו אתה כן משתדל לספק לה פרטים רבים יחסית שיתאימו לתמונה אבל בכך אתה מגדיל את המקום שלך ליפול על פרטים. וגם ניסיון כזה לשלוט בסיטואציה זה משהו שרוב הקבנים יזהו בקלות יחסית, איך שהתשובות שלך לא הכי עקביות בעולם לא רק בפרטים אלא גם במה שאתה מתאר על עצמך, כי אתה לא מנסה להציג דמות עקבית אלא דמות שהכי צריך לשחרר אותה. למשל כששואלים אותך על סמים אז אתה אומר כן גם אם זה לא נכון וגם אם זה אולי לא מתאים למה שתיארת במובנים אחרים. או אם שואלים אותך על לטלפן לאמא אז אתה נלחץ שבתשובות שלה אתה לא יכול לשלוט ומהלחץ מתעקש שלא יתקשרו אליה אבל בלי לתת סיבה טובה ללמה לא להתקשר אליה. זה לפחות מה שאני הבנתי מהדברים שכתבת. והמסקנה מכל זה היא שקודם כל תפסיק לנסות לשלוט בסיטואציה. תן לקבנית להרגיש שהיא מפענחת אותך במקום לשטוח בפניה את כל בעיותיך בקלות, או להיבהל ולהיסגר ולהמציא דברים אם אתה לא בטוח באפקט של התשובה. תזכור שזה לא או שתיקה רועמת או לדבר בלי הגבלה, גם אם היא לוחצת עליך לדבר זה לא צריך לבוא בקלות, או בהסברים ברורים ומפורטים. עכשיו, מאוד ייתכן שאתה במילא בדרך החוצה, שהעניין עם האמא אולי גם מחשיד אבל לאו דווקא יעכב את השחרור, ושכבר בפגישה הבאה היא תמליץ על שחרור. כי למרות כל מה שכתבת, זה לא נשמע שלחלוטין לא מאמינים לך, רק שאתה קצת מקשה עליהן להאמין. אז בעיקר חשוב שלא תילחץ יותר מדי. בהצלחה.
חברתודה רבה לכולם ..במילה רגוע.. אני חושב שקלעת בול.. אתה צודק מאה אחוז.. אני ינסה לעדכן
חברזו גם הייתה הבעיה שלי .אתה יודע מה מפריע לך- חוסר שינה, בעיות אכילה וכ'ו – אבל כבן אדם דכאוני אתה לא יכול לשתף את זה !! אתה פשוט לא יכול. תחזור על המנטרה . אני לא יכול אני לא יכול.סביר להניח שאם תחפור לקב"נית שאתה לא יכול היא בסוף תצעק עליך ותאיים עליךותגיד לך "מה אתה לא יכול?" . אבל מה אתה עושה במצב כזה? אתה יודע מה?נו. תגיד לי אתה. ;לא.טעות.התשובה הנוכנה:אתה חוזר על המנטרה – אנייייי לא יכולל !! אתה מתחיל להתעצבן, לכעוססס, לבכות התפרצות עצביםכי אתה לא יכול.ואז היא תבקש ממך לפרט .אז אין בעיה. אתה מפרט:"אני לא מסוגל" ואז היא תבקש ממך להרחיב . אז מן הסתם אתה לא מרחיב לה על הבעיות שינה שיש לך (תדאג שזה יהיה רשום בדוח מפקד לקב"ן)אתה אומר לה "מה אתם רוצים ממני תעזבו אותי בשקט" .הבנת את התמונה?
חבראוקי, קודם כל אתה צריך להראות לה- שאתה לא מועיל לשירות, אתה רק מזיק, אין לך מוטיבצייה בשיט ואתה לא מסוגל להמשיך לחיות ככה. בנוסף אתה צריך לדעת את כל הסממנים הפסיכולוגיים כי כמעט כל שאלה שהיא שואלת יכולה להצביע על סמפטום כלשהוא שמראה על סעיף כזה או אחר.
חברעשיתי בדיוק מה שמשה ושאגי אמרו….. בשיחה שהייתה לי בסוף והיא פשוט שמה עליי זין.. ואמרה לי שבתכלס הדבר היחיד שאפשר לדון בו זה לצאת מהקורס וגם זה היא צריכה לראות … ולדבר עם… ולשבת ולהחליט… אז אמרתי לה שתוותר ושהקורס הזה לא איכפת לי ממנו ושהבעיה שלי היא בצבא עצמו… בקיצור היא כאילו אמרה לי שהיא תקבע עוד פגישה כדי לדון בנושא הקורס אז אמרתי לה שלא צריך כי היא כאילו מנסה להסית אותי מהמצב שלי ולדבר איתי על פאקין קורס מה קורס? אני אומר לה שאני משתגע ושאני לא יכול יותר שאני מאבד צלם אנוש וזה מה שהיא אומרת לי… אז אמרתי לה אל תקבעי פגישה… ואז היא אמרה למה.. אז אמרתי לה אני אדאג לזה ביני ובין עצמי… ואז בשבועיים האלה דאגתי להראות למפקד שלי ולכלל הסגל שאני על סף התאבדות… והם באמת דואגים אבל הם לא מפנים אותי לקבן ולא כלום… הם בני זונות..
אני מתכנן שבוע הבא לבוא אליה בלי פגישה ולהגיד לה לא בתור איום או משהו אלא בתור בקשה אחרונה.. שאם היא לא תעזור לי אני פשוט לא אסיים את הקורס וגם לא יחזור ליחידה אלא בארון ולא כמו של הקצינים המסריחים האלה ……. מה אתם חושבים?חברזה קצת נשמע שאתה עדיין בקטע של לקבוע לה מה לעשות במקום לתת לה לעשות את העבודה שלה. אני לא אומר שזה קל, הרבה קבנים הם חארות קשים, אבל אתה לא עוזר לעצמך בזה שאתה כל כך מעורב באבחון שלך.
חבראין לי ברירה אחרת….. בנתיים היא שכחה ממני כבר עוד מעט חודש.. לא באמת איכפת לה… הסגל רואה שאני סובל.. הם דואגים שאני אתאבד אפילו .. כל הקורס חושב ככה.. אבל מה אף אחד לא עושה כלום… מה אני יכול לעשות?
-
מאתתגובות