הודעה על ידי Solus » 02 יוני 2013 22:20
אני אוסיף עוד תגובה רק כדי להראות נוכחות :
לקבץ את הכל ביחד : מה כולם אמרו? לאמרות שאני חייב לציין שלא יצאתי מהצבא (מסיבות שלא אכפת לי לפרט), כל העולם ואישתו יודעים בדיוק מה הבעיה שלי עם חלקים נכבדים בצבא ואילו בעיות נוצצות לי יש ברובד האישי. אם אתה מסוג האדם כמוני, שקודם שואל "למה" לפני שאני שעושה משהו (הרבה אנשים ביחידה טוענים שאני קשה להתמודד בגלל זה), אז היית ככה הרבה מאוד זמן. החברים שלי הכירו אותי כאדם כזה כבר בבית ספר; אם הייתי יוצא מהצבא הם היו יודעים בדיוק למה. זה לא כאילו האידאולוגיות, הרעיונות והאישיות שלי פתאום נחתו על כולם מהחלל החיצון. אף פעם לא ממש הבנתי את החשש שאנשים ידחו את החבר שלהם לאחר שיצא מהצבא. קשה לי להאמין שאנשים יכולים לקרוא לאחד והשני חברים אם החברות שלהם כזו רדודה. ואם הגרעין המשפחתי מתפרק בגלל אידאולוגיה אנוכית כל כך במקום לעזור לחבר במשפחה לקום על רגליו, המשפחה הייתה מאוד חלשה. והצורך להתחבר עליה רדוד ומבוסס על ערכי הישרדות גרידא.
תחשוב על זה ככה :
http://two.not2.org/psychosynthesis/articles/maslow.gifאם אתה נמצא בתחתית של הפרמידה, הצורך שלך בקבלה של החברים, משפחה ובנות זה בשביל כל הערכים הבסיסיים ביותר בלבד. אתה צריך את האישור של המשפחה / חברה / חברים שלך בגלל שאתה חושב שזו הדרך היחידה שתוכל לשרוד, כדי שתוכל לקבל סקס, כדי שתוכל לקבל עמידות במעמד השיבטי שעד עכשיו היה שייך לך (לא להשתנות, לא להתחיל מחדש במצב אחר. אפשר לראות את זה כזהה למשפחה ולחברים וחברה).
לדעתי מה שאנשים שנמצאים במצב שלך צריכים לחשוב פחות מה אחרים יחשבו עליהם ויותר להתעסק בלעשות מה שטוב עבורך. הינה תרגיל למחשבה --
בכל פעם שעשית משהו שעבור אחרים היה נראה כטיפשי לחלוטין, הגיבו על כך שזה טיפשו לחלוטין אך לא הבנת בכלל מה הם רוצים ממך (בעצם שללת את האפשרות שאתה מובך ומתבייש מהמעשה); האם הם הגיבו כמו בכל פעם שהרגשת שאתה עשית משהו מטופש? -- האם אתה מוצא שאנשים נוהגים להתנהג כפי שאתה חושב / מקווה שהם יתהגו? לא סתם אומרים שאנשים שהם ממש בטוחים בעצמם, נוהגים לקבל מה שהם רוצים. אנשים מגיבים לרוח ולגישה של אחד. אם משהו חושב שאתה יודע שאתה טעית, הוא ילך על ההרגשה הזאת. אם משהו טופס אותך מאוננן ואתה עונה לו "What's up?" אני בספק שהוא יצחק עליך, במקום זאת הוא ירגיש יותר אשם או יותר אפטי. אחרי הכל, הוא הזה שהגיב באופן חריג לאירוע. הוא התרגש ואתה התהנגת "כרגיל", רגוע : ככה שאם אתה מתבייש מה"חולשה" שלך בצבא -- אנשים יקלטו שהמצב חריג, שהם יודעים, בזכותך, שאתה מפשל, אתה חלש, אתה חריג
ואתה לא אמור להיות ככה. אם אתה מסתיר את זה, אתה נותן לאחרים את האפשרות לצחוק עליך.
אז אם הייתי יוצא, מה הייתי אומר לכולם? שיצאתי. בבירור הסביבה לא עשתה לי בטוב והגבתי כמו שאני צריך להגיב. בהתחלה אולי הייתי מעט צהוב, מעט מורעל, אך בסופו של דבר ראיתי שהפעולות שלי לא עשו משמעות רבה ויש עוד עשרות אלפים כמוני שמחכים להחליף אותי בגלל הת"ש הנוח. במקום לשרת כדי "להשפיע" ו"לעזור" (הבא נילך על הרעיון שזה מה שקורה בסופו של דבר) לאנשי המדינה, במקום זאת אתה פשוט ממלא חלל כדי לאשר את התרבות הצבאית שנוסדה. אני ראיתי אנשים מגוכחים על כיסא גלגלים בעלי טמטום-שכלי למחצה. אנשים שבוקשי מצליחים לזוז שהם צריכים שההורים שלהם יסיעו אותם לבסיס וילווה אותם ביד למשרד שלהם כדי לשבת שם כל היום ולא לעשות הרבה. תפקידים קטנים וחסרי משמעות שקשה לבטא עד כמה הם היו חסרי משמעות.
מה שאני לא סובל בצבא, ואת זה אין לי בעיה לומר לכולם, שזה ממיזמן כבר לא עבור "הגנת מדינת ישראל מכל אויביה", זה כדי לשמור על המינהג והתרבות הצבאית שיפתחת כאן. צו גיוס חובה התפתח לדבר כל כך בסיסי שמגדיר את מדינת ישראל שקשה לאנשים להיפרד מזה, יותר מדי תשתיות בנויות על זה כרגע. אף אחד בכלל לא רוצה לחשוב על לשנות את המצב רק בגלל שזה
ידרוש לעשות משהו. תאמין לי אני יכול ללכת כל היום עם הדיונים האלו, אם משהו ישאל אותי "למה יצאת מצה"ל", אך לא יצאתי, היה לי מספיק דלק כדי להניע את המשאית הזאת למשך שבוע.
לכל מי שקורא את זה וחושב לעצמו "אני לא חשבתי על הדברים האלו ככה או לפחות אני לא הייתי מצליח להתבטאות ככה" ... זה לוקח זמן, זה לוקח זמן לעכל ולפתח את צורת המחשבה הזאתי. אני בהתחלה בלבלתי את השכל עם צורת המחשבה של מתגבר שמנסה להבין איך העולם עובד, רץ מקיצון אחד לשני. פשוט לוקח זמן לפתח את האמצע בעל ההגיון הטוב שיאפשר לכם לפנות אל אחרים במידה הנכונה, אך האם הייתם בכלל רוצים לפנות אל אף אחד שהולך נגדכם בכזו עזות מצח? אני בהחלט לא, אני לא הולך להיות חבר עם אף אחד שלא מכבד את הדעות והבעיות שלי. לא לדבר על בת / בן זוג. יש לי חברים שהם בעד הצבא, אבל הם עדיין בקשר טוב מאוד איתי. מבולבל? הם מכבדים אותי, בלי שום קשר לאג'נדה שלי, הם הכבדים אותי כבן אדם. זה הכל.
אגב, אני רק רוצה לציין, מרבית האנשים שנכנסים לצבא משרתים כממורמרים בדרך כזו או אחרת. אם מישהו יוצא מהצבא הם לגמרי יכולים להבין למה. רק האנשים הפטריוטים / אגוסטנרים על גבול נרקסיזם הם האלו שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת ומנסים לגרור את כולם אליהם תחת הטענות "זו הנורמא לעשות את זה", "כולם צריכים", "מה לא בסדר איתך". טקטיקה פשוטה ואלימה, אך מיותרת למי שמודע לה.
טוב, כבר בלבלתי מספיק את השכל. כבר אין לי מושג אם ירדתי מהנושא או לא. <:
נ.ב: אם יש שגיאות כתיב / דקדוק...כן, זה הולך להישאר שם.
אני אוסיף עוד תגובה רק כדי להראות נוכחות :
לקבץ את הכל ביחד : מה כולם אמרו? לאמרות שאני חייב לציין שלא יצאתי מהצבא (מסיבות שלא אכפת לי לפרט), כל העולם ואישתו יודעים בדיוק מה הבעיה שלי עם חלקים נכבדים בצבא ואילו בעיות נוצצות לי יש ברובד האישי. אם אתה מסוג האדם כמוני, שקודם שואל "למה" לפני שאני שעושה משהו (הרבה אנשים ביחידה טוענים שאני קשה להתמודד בגלל זה), אז היית ככה הרבה מאוד זמן. החברים שלי הכירו אותי כאדם כזה כבר בבית ספר; אם הייתי יוצא מהצבא הם היו יודעים בדיוק למה. זה לא כאילו האידאולוגיות, הרעיונות והאישיות שלי פתאום נחתו על כולם מהחלל החיצון. אף פעם לא ממש הבנתי את החשש שאנשים ידחו את החבר שלהם לאחר שיצא מהצבא. קשה לי להאמין שאנשים יכולים לקרוא לאחד והשני חברים אם החברות שלהם כזו רדודה. ואם הגרעין המשפחתי מתפרק בגלל אידאולוגיה אנוכית כל כך במקום לעזור לחבר במשפחה לקום על רגליו, המשפחה הייתה מאוד חלשה. והצורך להתחבר עליה רדוד ומבוסס על ערכי הישרדות גרידא.
תחשוב על זה ככה : http://two.not2.org/psychosynthesis/articles/maslow.gif
אם אתה נמצא בתחתית של הפרמידה, הצורך שלך בקבלה של החברים, משפחה ובנות זה בשביל כל הערכים הבסיסיים ביותר בלבד. אתה צריך את האישור של המשפחה / חברה / חברים שלך בגלל שאתה חושב שזו הדרך היחידה שתוכל לשרוד, כדי שתוכל לקבל סקס, כדי שתוכל לקבל עמידות במעמד השיבטי שעד עכשיו היה שייך לך (לא להשתנות, לא להתחיל מחדש במצב אחר. אפשר לראות את זה כזהה למשפחה ולחברים וחברה).
לדעתי מה שאנשים שנמצאים במצב שלך צריכים לחשוב פחות מה אחרים יחשבו עליהם ויותר להתעסק בלעשות מה שטוב עבורך. הינה תרגיל למחשבה --
בכל פעם שעשית משהו שעבור אחרים היה נראה כטיפשי לחלוטין, הגיבו על כך שזה טיפשו לחלוטין אך לא הבנת בכלל מה הם רוצים ממך (בעצם שללת את האפשרות שאתה מובך ומתבייש מהמעשה); האם הם הגיבו כמו בכל פעם שהרגשת שאתה עשית משהו מטופש? -- האם אתה מוצא שאנשים נוהגים להתנהג כפי שאתה חושב / מקווה שהם יתהגו? לא סתם אומרים שאנשים שהם ממש בטוחים בעצמם, נוהגים לקבל מה שהם רוצים. אנשים מגיבים לרוח ולגישה של אחד. אם משהו חושב שאתה יודע שאתה טעית, הוא ילך על ההרגשה הזאת. אם משהו טופס אותך מאוננן ואתה עונה לו "What's up?" אני בספק שהוא יצחק עליך, במקום זאת הוא ירגיש יותר אשם או יותר אפטי. אחרי הכל, הוא הזה שהגיב באופן חריג לאירוע. הוא התרגש ואתה התהנגת "כרגיל", רגוע : ככה שאם אתה מתבייש מה"חולשה" שלך בצבא -- אנשים יקלטו שהמצב חריג, שהם יודעים, בזכותך, שאתה מפשל, אתה חלש, אתה חריג [b]ואתה לא אמור להיות ככה.[/b] אם אתה מסתיר את זה, אתה נותן לאחרים את האפשרות לצחוק עליך.
אז אם הייתי יוצא, מה הייתי אומר לכולם? שיצאתי. בבירור הסביבה לא עשתה לי בטוב והגבתי כמו שאני צריך להגיב. בהתחלה אולי הייתי מעט צהוב, מעט מורעל, אך בסופו של דבר ראיתי שהפעולות שלי לא עשו משמעות רבה ויש עוד עשרות אלפים כמוני שמחכים להחליף אותי בגלל הת"ש הנוח. במקום לשרת כדי "להשפיע" ו"לעזור" (הבא נילך על הרעיון שזה מה שקורה בסופו של דבר) לאנשי המדינה, במקום זאת אתה פשוט ממלא חלל כדי לאשר את התרבות הצבאית שנוסדה. אני ראיתי אנשים מגוכחים על כיסא גלגלים בעלי טמטום-שכלי למחצה. אנשים שבוקשי מצליחים לזוז שהם צריכים שההורים שלהם יסיעו אותם לבסיס וילווה אותם ביד למשרד שלהם כדי לשבת שם כל היום ולא לעשות הרבה. תפקידים קטנים וחסרי משמעות שקשה לבטא עד כמה הם היו חסרי משמעות.
מה שאני לא סובל בצבא, ואת זה אין לי בעיה לומר לכולם, שזה ממיזמן כבר לא עבור "הגנת מדינת ישראל מכל אויביה", זה כדי לשמור על המינהג והתרבות הצבאית שיפתחת כאן. צו גיוס חובה התפתח לדבר כל כך בסיסי שמגדיר את מדינת ישראל שקשה לאנשים להיפרד מזה, יותר מדי תשתיות בנויות על זה כרגע. אף אחד בכלל לא רוצה לחשוב על לשנות את המצב רק בגלל שזה [b]ידרוש לעשות משהו[/b]. תאמין לי אני יכול ללכת כל היום עם הדיונים האלו, אם משהו ישאל אותי "למה יצאת מצה"ל", אך לא יצאתי, היה לי מספיק דלק כדי להניע את המשאית הזאת למשך שבוע.
לכל מי שקורא את זה וחושב לעצמו "אני לא חשבתי על הדברים האלו ככה או לפחות אני לא הייתי מצליח להתבטאות ככה" ... זה לוקח זמן, זה לוקח זמן לעכל ולפתח את צורת המחשבה הזאתי. אני בהתחלה בלבלתי את השכל עם צורת המחשבה של מתגבר שמנסה להבין איך העולם עובד, רץ מקיצון אחד לשני. פשוט לוקח זמן לפתח את האמצע בעל ההגיון הטוב שיאפשר לכם לפנות אל אחרים במידה הנכונה, אך האם הייתם בכלל רוצים לפנות אל אף אחד שהולך נגדכם בכזו עזות מצח? אני בהחלט לא, אני לא הולך להיות חבר עם אף אחד שלא מכבד את הדעות והבעיות שלי. לא לדבר על בת / בן זוג. יש לי חברים שהם בעד הצבא, אבל הם עדיין בקשר טוב מאוד איתי. מבולבל? הם מכבדים אותי, בלי שום קשר לאג'נדה שלי, הם הכבדים אותי כבן אדם. זה הכל.
אגב, אני רק רוצה לציין, מרבית האנשים שנכנסים לצבא משרתים כממורמרים בדרך כזו או אחרת. אם מישהו יוצא מהצבא הם לגמרי יכולים להבין למה. רק האנשים הפטריוטים / אגוסטנרים על גבול נרקסיזם הם האלו שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת ומנסים לגרור את כולם אליהם תחת הטענות "זו הנורמא לעשות את זה", "כולם צריכים", "מה לא בסדר איתך". טקטיקה פשוטה ואלימה, אך מיותרת למי שמודע לה.
טוב, כבר בלבלתי מספיק את השכל. כבר אין לי מושג אם ירדתי מהנושא או לא. <:
נ.ב: אם יש שגיאות כתיב / דקדוק...כן, זה הולך להישאר שם.
